יום רביעי, 20 ביוני 2007

סין סין, תאילנד תאילנד.

מספר גורמים מצומצם של חברים/מכרים/אנשי רשת סקרנים, עברו על הבלוג שלי. ראו, קראו, התעניינו וכדומה. בפי כולם אותה טרוניה – אתה משמעמם. אני משעמם אנשים למוות כי אני חי את הסיפור עד כלות. אני מספר את המסביב ואת הגורמים ואין לי את כישרון הכתיבה ו/או הדיבור לגדוע רעיונות ולתזמן פאנצ'ים בזמן. ככה אני.

אז החלטתי לנסות ולעשות שינוי. קליט יותר. קליל יותר, פחות אליעזר בן יהודה ויותר סין סין, תאילנד תאילנד ואם כבר בתאילנד עסקינן (הנה אני והארכאיות שלי שעוד תמוטט עלי אסון), תרשו לי לפרט על הטיול הקצר שהיה לי בתאילנד. קראתי לטיול שלי קוקוהאט/קוקוהט.

קוקוהאט (כך יש לכתוב לדעתי) או כפי שרובם מכנים זאת – קוקואט, מקום קסום ומלא ישראלים, שרוץ הזדמנויות, בחורות, חתיכים ואנשי ממון. שווה וכיף להתחכך באנשים טובים באמצע שום מקום ואין שום מקום יורת שום מקומי מאשר השום מקום של תאילנד.

לפני הטיסה דחפו לי אי איילו זריקות שמעולם לא נאלצתי לחוות. זה היה עוד בטרם גיליתי את הודו ושאר מקומות נידחים והייתי על קו קפריסין – אירופה. כשהגעתי לחום של בנגקוק, חשבתי שבזה יסתיים הטיול אבל הזרימה הבלתי פוסקת עם חברה משתנה מיום לשעה, דרך פוקט וקופיפי, קופנגן ואיים אחרים, קסמו וענגו את ליילותי, ימיי וכל רגעי עליי המקום הנפלא הזה.


לסיכום, תאילנד היא מקום מושלם בחודשים ינואר פברואר. יצא לי להיות בשאר השנה וזה ממש לא זה. פעם גשם, פעם חום, פעם גשם וחום. ינואר פברואר על חופי תאילנד זו אחלה חופשה בעולם!

יום שישי, 1 ביוני 2007

מלונות החורף של אוסטריה

רק מלכתוב ולקרוא את הכותרת, אני כבר מריח ריח שטורדלים, מיני מאפים, אוויר שלגים, אוויר הרים, רגליים בשלג, עצי מחט שנישאים על דרכים אינסופיות...טוב רגע רגע...אני אתחיל מהתחלה.
הפעם הראשונה שהבנתי שנועדתי, או יותר נכון – 'בא לי' (זה יותר מתאים לרגשות שהיו לי באותה תקופה) להגיח לארץ זרה, היה כשדודה שלי, אשת עסקי עולם, יהלומי, חוגי חברה גבוהים ומטוסי סילון קטנים, חזרה מאוסטריה עם תמונה בשלג.

משום מה, אותה תמונה נחקקה בזכרוני לשלוש שנים. בדיוק עם תומן של אותן שלוש השנים, נקראה בדרכי הזדמנות פז להגיח לאותה ארץ מסתורית, אפופת שלג וסיפורים שהמצאתי לעצמי כי הדודה לא ממש הייתה מתקשרת טוב עם ילדים. אולי אם ילדים אחרים, קצת יותר גדולים, לא מהמשפחה...היא הייתה אחרת.
עוד נגיע אליה, כי בסופו של דבר היא גם זו שאיפשרה ומימנה לי את תחילת הדרך.

אוסטריה, היא בעצם פדרציה של תשע מדינות במרכז אירופה. בגבולותיה ליכטנשטיין המיותרת, שוויץ המדהימה בשלגיה, איטליה וסלובניה מלאות הנשים החטובות, הונגריה, גרמניה, סלובקיה וצ'כיה שעל האוכלוסיה הנשית המטופחת שלהן, עוד אדבר הרבה...:-)

המדינה האוסטרית, כמו רבות ממדינות אירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, תמיד חשה רגשות מחויבות לישראל. לא סתם היא (ועדיין כשצריך) מהווה תחנת מעבר ליוצאי רוסיה ואחת מצרכניות פירות ההדר הישראלים הגדולה בעולם.

שתי המדינות-ערים המפורסמות ביותר של אוסטריה הן זלצבורג, מקום שחייבים להיות בו וכמובן מרכז התרבות האירופאי המפואר – וינה. מסעדה בוינה, תרשו לי להוסיף שהרי לשם דעתי, נסיוני וחוויותיי נתכנסו כאן היום, היא ברמה וחצי מכל מסעדה שהכרתי בחלק הזה של אירופה.

רבים מופתעים לראות שרוב שיטחה של המדינה הררי. בדרך כלל וככל שמושכים יותר מזרחה באירופה זה גם תופס יותר, מדינות הרריות נוטות לנכשלות, לניתוק בין אוכלוסיות וכדומה. אולם אוסטריה היוותה מאז ומתמיד (ולעיתים יותר מדי) סמל של סולידריות ציבורית ודמוקרטיה (לפעמים) למופת.

המשך יבוא...