צימרים? לא מתאים לי. אני בורח כמו מהאש כשאני שומע את המילה צימר. מעולם לא הסכמתי לסקר צימרים, לא בארץ ולא בחו"ל. נקודה. סימן קריאה. לא מסקר צימרים.
אבל...בלי קשר לעבודתי, אני ובת זוגתי הוזמנו למסיבת טבע פרועה בצפון הארץ. ישראלה שתחייה, הזמינה לנו מקום מפנק בצימר 'נתיב לאוהבים', צימר ששמו הולך לפניו (ז"א שילמו ל YNET לסקר אותם מתישהו בעבר) והוא נחשב כרומנטי, מפנק, פרטי ואינטימי. אז זה מה שהיה...
נתיב לאוהבים - נתיב השיירה (צילום: רוני שיצר ל YNET)
ביקורות אני לא חוסך. זה תפקידי ביומיום וכשאני מזדמן לאזור נופש, אני לא חס גם אם מדובר על שהות אישית ומקרית במה שנקרא 'צימר'. כשהגענו, לא קיבלנו אותנו 'בני הזוג' כפי שקיבלו את כתבי ויינט ואמבט הג'קוזי לא היה מלא, רק נקי, בערך נקי. הנוף מדהים! שלושה עצים צמודים לצימר שמאפשרים מרחק ראייה של כשני מטר קדימה. היין (חינם!) היה שני שלוקים והשכנים (אומנם רחוקים יחסית) עשו המון רעש (והחזרנו להם ברעש משלנו - אייל גולן בפול ווליום..לא באמת).
יחד עם זאת ועם כל הסלידה שלי מתקופת הניוון הצימרי שבה נמצא הנופש הישראלי, אני חייב להודות - נהנתי. נהנתי מהחברה כמובן, אבל גם המיטה, הנקיון, האדיבות (הבסיסית והמתבקשת אומנם, אבל הכל כך חסרה בעולמנו, בארצנו, בארץ תל אביב) - הכל היה מושלם. זה לא מלון, אבל זה לא סתם צימר.
נקודה לרעת הצפון - ביישוב המזוויע 'בן עמי', יש תחלואה קולינרית גדולה מאד ושמה 'לה קרפ ז'קוב'. השירות גרוע. להמשיך? האוכל מיותר. להמשיך? לא טעים. להמשיך? השירותים, שירותי פועלים בתחנת דלק אוזבקית, המחיר? יקר מדי. לא אהבתי, לא אהבנו, לא ממליצים, אולי זה עניין של טעם וריח אבל הקרפ הצרפתי של ז'ק לא מצא חן בעיננו.
