יום רביעי, 5 בספטמבר 2007

המלצות לנוסעים לתאילנד: מזג אוויר בתאילנד, טיסות לתאילנד ובעיקר – ממה להיזהר ומה מסוכן בתאילנד

בשבוע האחרון זכינו שוב לתזכורת מזג האוויר האיימתני של תאילנד וחופשי המזרח הרחוק. בחודשי ה'חגים' הישראלים, יותר ויותר תושבי מדינת ישראל מגיעים לחופי תאילנד להשתזף, לקנות ובעיקר לנוח, באווירה טובה, ממוסטלת ובעיקר זולה (ואני מתכוון כמובן לשהות ולא לעלות הטיסה המופקעת). ממה כדאי להיזהר בתאילנד? מה הן תקופות מזג האוויר הבעייתי של תאילנד ואיך להתמודד עם האטימות התאילנדית בהצלחה וברוגע.

השבוע התהפכה 'מעבורת' כקילומטר מאחד החופים היותר מתויירים על ידי ישראלים באיזורה הדרומי של מדינת תאילנד. המעבורת הקלילה נשאה עליה מטען עודף של כארבעים נוסעים וציוד, רובם ישראלים כיאה לתקופה. לצערנו, אחד מאזרחי המדינה נפטר בעוו בירח הדבש עם בחירת ליבו הטריה וישראלי נוסף איבד את רגלו לאחר שנתפסה במדחפי המעבורת השוקעת.

מזג האוויר התאילנדי הינו טרופי, קרי משתנה, מוזר, מפתיע ומסוכן לפעמים. חודש ספטמבר נחשב לחודש המרובה  ביותר במשקעים משאר חודשי השנה ומסוף הקיץ הישראלי ועד לתחילת הסתיו הישראלי, מורכבים הימים התאילנדים בעיקר משמש בוקרית וגשם בשעות הערביים. הלילות קרירים עד לוהטים, גשומים עד יבשים מאד. טרופי, כבר אמרתי?

תשומת לב: בכל מדינה, בעיקר במדינות בהן התרבות, המנטליות והיכולות שונות ממה שמוכר בארץ, תשומת הלב שלכם, יחד עם עירנות ומודעות לסכנות, עלולות להיות ההבדל בין חיים למוות, בין טיול של כיף לסיוט מתמשך לכל החיים, כמו שאלמנת ההרוג תסחוב איתה עד סוף חייה כנראה.

סעו בזהירות, תבלו, תפקחו עיניים, אל תעשו סמים (קשים!).

יום שלישי, 7 באוגוסט 2007

יוון - סופלקי, קבב גמל, שיזוף וחופים קסומים

ביוונית שם המדינה הוא הרפובליקה ההלנית ורק השם כבר חייב אותי לשבת ולחקור על מהותה הלנה והמדינה המוזרה הזו. אירגנתי צמד חברים ונסענו עם כרטיס לכיוון אחד.

יוון מורכבת מכשלושת אלפי איים מוכרים והיא גובלת במגוון רחב מאד של מדינות ומכאן שהיא מדינת ערב רב של תרבויות. הפוליטיקה היוונית נעה בין רצונות הנשיא לרצונות ראש הממשלה ובית המחוקקים. סוג של דמוקרטיה המעודדת היווצרות גופים גדולים ואחוז חסימה גבוה.

ההיסטוריה המפוארת של יוון הבטיחה לנו מסעות קסומים וטבע מרהיב, לא התאכזבנו. ביקרנו את רכס הרי פינדוס, שבמרכזם ההר הגבוה ביוון – אולימפוס האגדי. הדת ביוון חזקה מאד והתרבות נעה סביב האורתודוכסיה ברובה. את הטקס המרשים של זריקת צלחות משאירים היוונים לשמחות גדולות במיוחד ו/או מופעים ייחודים, בפועל, מאות אם לא אלפי עלים נזרקים לאוויר בזמן החגיגות ולצופה מהצד זה נראה מחזה מלבב ומושך.

יום רביעי, 20 ביוני 2007

סין סין, תאילנד תאילנד.

מספר גורמים מצומצם של חברים/מכרים/אנשי רשת סקרנים, עברו על הבלוג שלי. ראו, קראו, התעניינו וכדומה. בפי כולם אותה טרוניה – אתה משמעמם. אני משעמם אנשים למוות כי אני חי את הסיפור עד כלות. אני מספר את המסביב ואת הגורמים ואין לי את כישרון הכתיבה ו/או הדיבור לגדוע רעיונות ולתזמן פאנצ'ים בזמן. ככה אני.

אז החלטתי לנסות ולעשות שינוי. קליט יותר. קליל יותר, פחות אליעזר בן יהודה ויותר סין סין, תאילנד תאילנד ואם כבר בתאילנד עסקינן (הנה אני והארכאיות שלי שעוד תמוטט עלי אסון), תרשו לי לפרט על הטיול הקצר שהיה לי בתאילנד. קראתי לטיול שלי קוקוהאט/קוקוהט.

קוקוהאט (כך יש לכתוב לדעתי) או כפי שרובם מכנים זאת – קוקואט, מקום קסום ומלא ישראלים, שרוץ הזדמנויות, בחורות, חתיכים ואנשי ממון. שווה וכיף להתחכך באנשים טובים באמצע שום מקום ואין שום מקום יורת שום מקומי מאשר השום מקום של תאילנד.

לפני הטיסה דחפו לי אי איילו זריקות שמעולם לא נאלצתי לחוות. זה היה עוד בטרם גיליתי את הודו ושאר מקומות נידחים והייתי על קו קפריסין – אירופה. כשהגעתי לחום של בנגקוק, חשבתי שבזה יסתיים הטיול אבל הזרימה הבלתי פוסקת עם חברה משתנה מיום לשעה, דרך פוקט וקופיפי, קופנגן ואיים אחרים, קסמו וענגו את ליילותי, ימיי וכל רגעי עליי המקום הנפלא הזה.


לסיכום, תאילנד היא מקום מושלם בחודשים ינואר פברואר. יצא לי להיות בשאר השנה וזה ממש לא זה. פעם גשם, פעם חום, פעם גשם וחום. ינואר פברואר על חופי תאילנד זו אחלה חופשה בעולם!

יום שישי, 1 ביוני 2007

מלונות החורף של אוסטריה

רק מלכתוב ולקרוא את הכותרת, אני כבר מריח ריח שטורדלים, מיני מאפים, אוויר שלגים, אוויר הרים, רגליים בשלג, עצי מחט שנישאים על דרכים אינסופיות...טוב רגע רגע...אני אתחיל מהתחלה.
הפעם הראשונה שהבנתי שנועדתי, או יותר נכון – 'בא לי' (זה יותר מתאים לרגשות שהיו לי באותה תקופה) להגיח לארץ זרה, היה כשדודה שלי, אשת עסקי עולם, יהלומי, חוגי חברה גבוהים ומטוסי סילון קטנים, חזרה מאוסטריה עם תמונה בשלג.

משום מה, אותה תמונה נחקקה בזכרוני לשלוש שנים. בדיוק עם תומן של אותן שלוש השנים, נקראה בדרכי הזדמנות פז להגיח לאותה ארץ מסתורית, אפופת שלג וסיפורים שהמצאתי לעצמי כי הדודה לא ממש הייתה מתקשרת טוב עם ילדים. אולי אם ילדים אחרים, קצת יותר גדולים, לא מהמשפחה...היא הייתה אחרת.
עוד נגיע אליה, כי בסופו של דבר היא גם זו שאיפשרה ומימנה לי את תחילת הדרך.

אוסטריה, היא בעצם פדרציה של תשע מדינות במרכז אירופה. בגבולותיה ליכטנשטיין המיותרת, שוויץ המדהימה בשלגיה, איטליה וסלובניה מלאות הנשים החטובות, הונגריה, גרמניה, סלובקיה וצ'כיה שעל האוכלוסיה הנשית המטופחת שלהן, עוד אדבר הרבה...:-)

המדינה האוסטרית, כמו רבות ממדינות אירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, תמיד חשה רגשות מחויבות לישראל. לא סתם היא (ועדיין כשצריך) מהווה תחנת מעבר ליוצאי רוסיה ואחת מצרכניות פירות ההדר הישראלים הגדולה בעולם.

שתי המדינות-ערים המפורסמות ביותר של אוסטריה הן זלצבורג, מקום שחייבים להיות בו וכמובן מרכז התרבות האירופאי המפואר – וינה. מסעדה בוינה, תרשו לי להוסיף שהרי לשם דעתי, נסיוני וחוויותיי נתכנסו כאן היום, היא ברמה וחצי מכל מסעדה שהכרתי בחלק הזה של אירופה.

רבים מופתעים לראות שרוב שיטחה של המדינה הררי. בדרך כלל וככל שמושכים יותר מזרחה באירופה זה גם תופס יותר, מדינות הרריות נוטות לנכשלות, לניתוק בין אוכלוסיות וכדומה. אולם אוסטריה היוותה מאז ומתמיד (ולעיתים יותר מדי) סמל של סולידריות ציבורית ודמוקרטיה (לפעמים) למופת.

המשך יבוא...

יום רביעי, 9 במאי 2007

קצת היסטוריה, על מלון המלך דוד מרשת מלונות 'דן'

בביקורי הראשון במלון, הייתי אז עם תפיסת עולם אחרת, נפעמתי מהיופי והפאר. לא יכולתי שלא לשים לב לשוני המהותי בין כל מה שראיתי עד מלון המלך דוד ואחרי מלון המלך דוד.


המלך דוד הוא מלון ירושלמי ותיק, שראשיתו כמלון פאר בימי המנדט הבריטי, ועד היום לא הועם זוהרו. המלון נחשב מהבולטים והיוקרתיים שבמלונות ישראל, וזכה לפרסום ברחבי העולם. הוא ממוקם ברחוב המלך דוד בלב ירושלים, וצופה אל העיר העתיקה והר ציון. המלון מלווה את ההיסטוריה הישראלית והירושלמית מימי המאבק על הקמת המדינה, דרך מלחמת העצמאות, חלוקת ירושלים, איחודה מחדש, ועד ימינו אלה. בין היתר נודע המלון בשל פיצוצו על ידי האצ"ל ב-1946, ובשל שימושו התדיר לאירוח ראשי מדינות ואישים רמי מעלה בעת ביקורם בירושלים.


בתחילה הכיל המלון 200 חדרים ו-60 חדרי אמבטיה, אך ב-1967 נוספו לו עוד שלוש קומות והוא מכיל כיום 237 חדרים, מהם סוויטות מיוחדות. בקומות הקרקע והמרתף של המלון ממוקמים אולמות מפוארים רבים. חדרי האורחים במלון סדורים לאורכו של מסדרון מרכזי אחד החוצה כל אחת מקומות האירוח.


המלון נבנה לפי תוכניותיו של האדריכל השוויצרי אמיל ווט (Emil Vogt) בשיתוף עם האדריכלים בנימין צ'ייקין ג. ה. הופשמיט (G.H. Hufschmid). המלון בנוי כמלבן שאגפו הדרומי ואגפו הצפוני בולטים מעט מקו החזית הקדמית והחזית האחורית ויוצרים מבנה בצורת האות I. בתקופה המדוברת היה המבנה חריג בנוף הירושלמי בשל גובהו. העיצוב הכללי נקי מקישוטים ודקורציות, למעט החלונות והמרפסות של המלון היוצרים הרמוניה ויופי פונקציונלי וצנוע.


אולמות קומת הקרקע עוצבו בסגנון ייחודי, תוך ניסיון לחקות את ארמונותיהם של דוד המלך ובנו שלמה המלך. סגנונות האולמות הינם שמיים, וכל אולם מעוצב בסגנון שונה תוך שימוש במוטיבים מצריים, אשוריים, חיטיים, פיניקיים ויווניים. כמו כן נעשה שימוש במוטיבים יהודיים כגון מגן דוד, פירות תנכיים כמו רימונים וגפנים וכן מגיני שלמה. אולם הכניסה המרוצף שיש נועד לחקות את ארמונו של דוד המלך, ואילו חדר הקריאה המרוצף עצי ארז נועד לחקות את ארמונו של שלמה המלך.


בבוקר יום 22 ביולי 1946, במהלך "המרי העברי נגד הבריטים", חדרו למלון אנשי האצ"ל מחופשים לעובדי מטבח ערבים, והחדירו למסעדת לה רג'אנס שבקומת המרתף של האגף הדרומי כדי חלב גדולים אשר הכילו כ-350 ק"ג חומר נפץ. לאחר שעות אחדות, בשעה 12 בצהריים, הודיעו אנשי האצ"ל על פיצוץ קרוב של המלון. על פי אחת העדויות, ראש המינהל הבריטי, סר ג'ון שאו, הגיב על כך ב"לא באתי לכאן כדי לקבל פקודות מהיהודים", והורה שלא להעביר את ההודעה לעובדים הרבים שנותרו במשרדיהם. שאו הכחיש הדברים וטען כי לא קיבל אזהרה כזו וגם אם היה מקבל, לא היה זמן לפנות את העובדים. בשעה 12:30 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו. בפיצוץ נהרגו 91 איש: 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 מאורחי המלון. במשך יומיים עמלו מהנדסי הצבא הבריטי המלכותי על חילוץ הגופות. 476 איש נפצעו כתוצאה מהפיצוץ.


בעקבות השיפוץ לא שוקם האגף. הצבא הבריטי העביר משרדיו לחדרים אחרים במלון והמבנה הפך לחלק מ"בווינגרד" - שטח מבוצר המוקף שקי חול וגדרות תיל. רק אנשי מינהל בריטיים הורשו להתגורר ב-100 חדרי המלון הנותרים.


הנהלת רשת מלונות דן בראשות סמו פדרמן פנתה לאדריכל היינץ פנחל, וביקשה ממנו להציע תוכנית להוספת שתי קומות למלון אבל "לשמר בבנייה את ייחודו ואופיו הארכיטקטוניים של המלון ולהימנע מפגיעה בקו הרקיע המיוחד של ירושלים". אף אחת מהתוכניות שהציע פנחל לא מצאה חן בעיניי סמו פדרמן. לבסוף הראה פדרמן לפנחל, באמצעות גזירת גלויה של המלון והדבקת תמונה של שתי הקומות העליונות על גלויה אחרת, כיצד על המלון להיראות לדעתו. פנחל סבר כי התוכנית אינה אפשרית, שכן יסודות המבנה שנבנו עבור ארבע קומות לא יכלו לתמוך בקומות נוספות, אולם המהנדסים קלנר ודוידוב שנשכרו לצרך זה מצאו פתרון לבעית התמיכה - קדיחה בעמודי יסודות המלון וחיזוקם באמצעות ברזלים ובאמצעות הקמת עמודים נוספים.

מה היא ההגדרה בכלל של בית מלון?


מלון הוא מבנה המשמש ללינה ושהייה תמורת תשלום של אנשים הנמצאים מחוץ למקום מגוריהם הקבוע באופן זמני, לרוב לצורך נסיעות עסקים, תיירות או נופש.


השרות הבסיסי שכל מלון מספק לאורחיו הוא חדר עם כניסה פרטית בשליטת הלקוח המיועד ללינה ובו מיטה (או מספר מיטות) .לרוב, החדר כולל גם חדר רחצה ושירותים. ברוב המלונות ישנם גם שירותים נוספים שנועדו להנעים את שהותם של האורחים, בהתאם למספר השירותים ואיכותם נקבעת רמת המלון ודרגתו וככל שהמלון מספק רמת שירות גבוהה יותר כך הוא לרוב גובה תשלום גבוה יותר. בנוסף לרמת השירות, נהוג להבדיל בין מלונות המשרתים בעיקר אנשי עסקים ואלה המשרתים תיירים ונופשים, משום שהשירותים שצורכים סוגי האורחים האלה שונים במידה רבה. רוב המלונות מיועדים לשני סוגי האוכלוסייה. באותו מלון עשויים להיות חדרים במספר רמות, החל מהרמה הבסיסית ועד לרמה של סוויטות מפוארות ופנטהאוזים במחיר המיועד לסלברטיס, אמנים ואורחים מחו"ל.

בלוג של בתי מלון? כן! בלוג על מלונות, אכסניות ושאר ענייני בתי מלון


הבלוג שלי יסקור במהלך השנה הקרובה את כל המלונות שהייתי בהם. לא בגלל שאני בלוגר מקצועי, אלא בגלל שזו הדרך שלי לזכור. רוב הסקירות יהיו בעלות גוון אישי ואני אשתדל גם לשים תמונות אותנטיות מכל מקום ומקום שהייתי בו.


נדמה לי שזה היה בתחילת שידורי הערוץ המסחרי השני, או אולי קצת אחרי....תמיד היה בי את חיידק הטיולים בעולם, אבל מעולם לא מימשתי אותו בצורה שאתם עתידים לקרוא עליה. ראיתי את אייל פלד נוסע בעולם והבנתי - כמו הרבה חולמים אז והיום מסתבר - שזה ייעודי. נע ונד. חלקנו קיין, חלקנו הבל. לא רציתי לרבוץ יותר בין ההבלים והחלטתי לצאת לדרך.


מסתבר שזה אפשרי ויותר מזה, לא חייבים להיות הבן של מנכ"ל ערוץ שתיים או להיות רב נכסים (בתחילת הדרך) בשביל לצאת למסע. בכלכלה נכונה ותכנון נכון של איזורי המחייה לעומת היכולת להרוויח הכנסה, הצלחתי לחיות חיי מלך בכל מקום שהייתי גם כשיישנתי על החוף וגם במלונות חמישה כוכבים.


מודה ולא אבוש, לחלק לא קטן מהמקומות האלה, לא הייתי מגיע בכוחות עצמי כנראה. מה לעשות, מבוסס מאד אני כן, עשיר כקורח לא. בזכות עבודות שונות שלקחתי על עצמי בקפידה, מצאתי את עצמי נוסע מקצה תבל לקצה שני מספר פעמים בחודש.


אתם מוזמנים לשמוע על החוויות שלי, על המלונות 'שלי' ועל החיים לפעמים.